הגוף כאתר ארכיאולוגי. הרקדנים מחפשים בו תחושה עד כאב. מתוך ההריסות הגופניות מתגלה נפש המתאווה לשכוח, או לברוא לעצמה זכרון חלופי.

כוריאוגרפיה: איריס ארז

רקדנים יוצרים: אסף אהרונסון, לי מאיר, מאיה וינברג

מנהלת חזרות: עמית הדרי

מוסיקה: Andrew Liles/ New York Doll

עיצוב ועריכת סאונד: קרני פוסטל  ואורפז אגרנוב

עיצוב תלבושות: ענבל ליבליך

עיצוב תאורה: אורי רובינשטיין

צילום סטילס: איתי מרום

העבודה עלתה בבכורה בפסטיבל הרמת מסך 2009בניהולה האמנותי של יסמין גודר

היצירה נתמכה על ידי חברת טבע ועל ידי מינהל תרבות, המחלקה למחול

מן העיתונות:

"…הרקדנים המצוינים… החומרים התנועתיים פורצים ללא חמלה, רחוקים מלהתחשב במגבלות הפיסיות של הגוף. הם אכזריים ומכאיבים, מעובדים ומשויפים להפליא… "(רות אשל, הארץ )

  "איריס ארז יצרה עבודה מעולה, מקורית ומרגשת, ושותפיה ליצירה, כולל פס הקול העובר מנהמה לקול שירה  צלול, והתאורה שעוברת תהליך דומה, כולם חלק מן ההצלחה. הדיוקן  האישי הזה יכול  להיתפס גם כדיוקן חברתי, כצילום עומק של חברה כאובה, מענה ומעונה." (גבי אלדור, אתר ריקודיבור)

"יש תעוזה מסוימת ביצירתה של ארז וניסיון לבטא רעיון מעניין בצורה מוחשית." (צבי גורן, אתר הבמה)

"היצירה מעוררת את הסקרנות לראות עוד מארז הכובשת, גם ככוריאוגרפית וגם כרקדנית."  (גיתית גינת, עכבר און ליין)