*אזהרת טריגר: המופע מכיל תוכן רגיש ורעשים העלולים לעורר תגובת דְּחָק*
מאת: איריס ארז ואלעד וזאנה
יוצרים מבצעים: איריס ארז ואלעד וזאנה
עריכה מוסיקלית: אופיר גל
תלבושות: רוזי כנען ניהול חזרות: רות ולנסי עיצוב במה: יולה איגרא
עין חיצונית: נופר סלע ואפרת נתניאל
ליווי פסיכולוגי: ליאת שבתאי גל, יפעת גרינולד כהן
הפקה: סיגל דהן
תודות: נועם וצורית מלמוד, המרחב נטף, יואב אילן, גיא שרף, ניתאי קופרמן, שרון רמתי ,אמיר בן משה, התכנית מפתח סול, סולי חסיד, רות ולנסי, חן אלון, נינו הרמן וצרויה להב. היצירה נתמכה על ידי מועצת הפיס לתרבות ואמנות.
היצירה עלתה בבכורה בפסטיבל כלים 2024 בניהולם האמנותי של איילה פרנקל ואורי שפיר
על רקע עידן הקורונה, בו אנו מתקשרים דרך רשתות חברתיות בעיקר באמצעות הראשים שלנו, נבדוק את הפרוטומה (פסלי ראש וצוואר היסטוריים) העכשווית, והשפעתה על תפיסת הזמן המשתבש, הקיום החלקי והקשר האנושי. זהויות חומקות והרצון להנצחה עוברים בין האישי לאנונימי, למשובש, למתוקן. מה מספרים לנו הדימויים של חיינו על הזמן שלנו? ועל הנצח? "געגועים לפנים" עלה לראשונה כמופע דיגיטלי במסגרת פסטיבל מחולשלם ועתה הוא חוזר כמופע חי. בנסיון להבין את המעבר מהמסך אל הבמה אנחנו מזמנות אתכם.ן למעין טקס מעבר שסופו עדיין לא ידוע. מה קורה לגוף, לזכרון, מה נצבר ומה נשכח ולאן מועדות פנינו. הגוף כתוצר היברידי של תקופה, בתהליכים שהואצו בשנה וחצי האחרונות, מקבל גשמיות באופנים שונים ואתן.ם מוזמנות.ים לקחת חלק בתהליך הזה .
הגוף כאתר ארכיאולוגי. הרקדנים מחפשים בו תחושה עד כאב. מתוך ההריסות הגופניות מתגלה נפש המתאווה לשכוח, או לברוא לעצמה זכרון חלופי.
כוריאוגרפיה: איריס ארז
רקדנים יוצרים: אסף אהרונסון, לי מאיר, מאיה וינברג
מנהלת חזרות: עמית הדרי
מוסיקה: Andrew Liles/ New York Doll
עיצוב ועריכת סאונד: קרני פוסטל ואורפז אגרנוב
עיצוב תלבושות: ענבל ליבליך
עיצוב תאורה: אורי רובינשטיין
צילום סטילס: איתי מרום
העבודה עלתה בבכורה בפסטיבל הרמת מסך 2009בניהולה האמנותי של יסמין גודר
היצירה נתמכה על ידי חברת טבע ועל ידי מינהל תרבות, המחלקה למחול
מן העיתונות:
"…הרקדנים המצוינים… החומרים התנועתיים פורצים ללא חמלה, רחוקים מלהתחשב במגבלות הפיסיות של הגוף. הם אכזריים ומכאיבים, מעובדים ומשויפים להפליא… "(רות אשל, הארץ )
"איריס ארז יצרה עבודה מעולה, מקורית ומרגשת, ושותפיה ליצירה, כולל פס הקול העובר מנהמה לקול שירה צלול, והתאורה שעוברת תהליך דומה, כולם חלק מן ההצלחה. הדיוקן האישי הזה יכול להיתפס גם כדיוקן חברתי, כצילום עומק של חברה כאובה, מענה ומעונה." (גבי אלדור, אתר ריקודיבור)
"יש תעוזה מסוימת ביצירתה של ארז וניסיון לבטא רעיון מעניין בצורה מוחשית." (צבי גורן, אתר הבמה)
"היצירה מעוררת את הסקרנות לראות עוד מארז הכובשת, גם ככוריאוגרפית וגם כרקדנית." (גיתית גינת, עכבר און ליין)
על רקע עידן הקורנה, שבו אנו מתקשרים דרך רשתות חברתיות בעיקר באמצעות הראשים שלנו, נבדוק איך הפרוטומ העכשווית(פסלי ראש וצוואר הסטוריים)משפיעה על תפיסת הזמן המשתבש, הקיום החלקי והקשר האנושי. זהויות חומקות והרצון להנצחה עוברים בין האישי לאנונימי, למשובש, למתוקן . מה מספרים לנו הדימויים של חיינו על הזמן שלנו ועל הנצח.העבודה עלתה במסגרת הפקת פסטיבל מחולשלם 2020 ומתבססת על המופע תלוי המקום "פולחנאני" שעלה במסגרת האירוע הווה מתמשך באגף לארכיאולוגיה במוזיאון ישראל.
המרחב והזמן, לפי סטיבן הוקינג, הם גורמים כמותיים דינמיים: כשגוף נע, או כשכוח פועל, הדבר משפיע על עיקום המרחב והזמן – מצד שני, מבנהו של המרחב-זמן משפיע על הדרך שבה גופים נעים וכוחות פועלים.
האם ניתן לקחת את תובנות הפיסיקה אל תוך המרחב בו אנו חיים ברמה האנושית, הפוליטית והפילוסופית? זהו ניסיון רב פנים שבודק באופן חד פעמי את היתכנותו של הגוף החי- זה שהסביבה פועלת עליו בעל כורחו, לפעול על סביבתו ולגרום לה להשתנות מתמדת. 5 אנשים נותנים לגופם להדהד את סביבתם האישית -היסטורית והקולקטיבית-עכשווית. מתוך הסכמה להיות פרוטוטיפיים של ישות שניתן לכנותה -גופסביבה- הם יעלו שאלות על עצמם וסביבתם ועל הווריאציות השונות של ההתקיימות בתוך הכוחות האלה, הפועלים במקביל. בתוך כך יועלו שאלות על תפקידה של האמנות ובעיקר של המופע החי לייצר מגע אנושי שמזיז אנשים.
זהו פרויקט שממשיך את עבודת הסולו "לוקאלי" של ארז שחקרה את הלוקאליות והשפעתה על האישי דרך המקרה הפרטי שלה כמקרה בוחן. ההרחבה לחבורת אנשים צעירים מבקשת לבחון את אפשרויות הבחירה בגוף ובמקום וביכולת אולי לחולל בדטרמיניזם של הלוקאליות שינוי.
העבודה היא פיתוח של העבודה תלוית המקום "המחוללים" שעלתה בפסטיבל בת ים לתאטרון רחוב 2018 ונהנתה משהות אמן במרכז מנדל במסגרת תוכנית טייץ מחול ומחשבה.
מאת: איריס ארז
רקדנים יוצרים: אור אשכנזי, דור פרנק, מיה תמיר, מתן דסקל, צוקי רינגרט
דרמטורגיה וייעוץ אמנותי: שרון צוקרמן ויזר
מוסיקה: קימ טייטלבאום בשיתוף עם יניב שינפלד
עיצוב תלבושות: ויוי בן עזרא Enki by Vivi
עיצוב תאורה: רותם אלרואי
ניהול הצגה: דניאל שופרא
יעוץ סאונד: אורן כהן
סאונדמן: אסף אשכנזי
הפקה: סיגל דהן
העבודה נהנתה משהות אמן במרכז כלים ועלתה בבכורה בפסטיבל ארנבת מרץ 2019
העבודה נהנית מתמיכת המועצה לתרבות ואמנות של מפעל הפיס לשנת 2018
תודה למרכז כלים על בית חם וגב תומך, לנועה אלרן על ליווי ושותפות, לתלמידי כיתה י וי"א מבי"ס יעד בת ים ולתלמידי התוכנית לכוריאוגרפיה במרכז כלים שהיו לנו קהל נסיוני, לענת דניאלי וליאיר ורדי.
כמי שעברה מן העיר אל הכפר, מן החוף אל ההר, מן הבועה אל קו התפר, מן הרווקות אל האמהות – אני מבקשת לבדוק איך המרחב פועל עלי והופך אותי למה שאני. מה בין גיאוגרפיה, דמוגרפיה טופוגרפיה והגוף הפרטי?
האם אנחנו אכן "תבנית נוף מולדתנו"? כפי ששאול טשרניחובסקי הציע
כוריאוגרפיה וביצוע: איריס ארז
דרמטורגיה: שרון צוקרמן ויזר
עיצוב תאורה ואובייקט: נועה אלרן
בניית אובייקט: גילי גודיאנו-סטודיו מתילדה
עיצוב סאונד: אופיר גל -Sofa Sound
השיר בביצוע מאיה בלזיצמן ומתן אפרת באדיבות ליליאן שוץ
תלבושת : ויוי בן עזרא- Enki By Vivi
צילום סטילס: נינו הרמן
תודה לנעם מלמוד, אלה בן צבי, האקדמיה למחול , אפרת נתניאל , אמנון ואהובה ארז, פנינה וזאנה, רם גבאי ואלעד וזאנה.
העבודה עלתה בבכורה בפסטיבל צוללן 2016
מן העתונות:
"זו עבודה מהטובות שלה שבה המופע שמתחולל בפתיחות ובאופן מלא חן, היתרגם לבגרות ולעצמאות, שמובילים את העשייה הכוריאוגרפית שלה קדימה."(אורה ברפמן, אתר ריקודיבור)
"לוקאלי של איריס ארז: יש בה משהו ממגנט….מאד ישיר , מאד ישראלי" (רות אשל, הארץ)
בעידן שבו הפרטי והציבורי חיים בערבוביה והעצמי מחפש ייצוג אינסופי, הגוף החי מתאיין ונעלם. בתוך מרחבים של היעדרות איש ואישה בוחנים את האפשרות של מפגש אינטימי ואת היכולת של הגוף להישאר ממשי.
כוריאוגרפיה: איריס ארז בשיתוף אמן המדיה דניאל לנדאו רקדנים יוצרים: איילה פרנקל, אופיר יודלביץ ניהול חזרות וייעוץ אמנותי: שרון צוקרמן מוזיקה: Johann Sebastian Bach/ Goldberg Variations Gang Gang Dance/ Princes(Feat. Tinchy Stryder) עיצוב תאורה: עומר שיזף תכנות ואלגוריתם: דן סתוי עיצוב תלבושות: רוזלינד נקטור צילום סטילס: גדי דגון
העבודה עלתה בבכורה בפסטיבל הרמת מסך 2014 בניהולו האמנותי של איציק ג'ולי
העבודה היא קופרודוקציה עם Center Choregraphique National de Rillieux-la-Pape בניהולו האמנותי של יובל פיק
העבודה נתמכת על ידי המועצה לתרבות ואמנות של מפעל הפיס
מן העיתונות: "על "תיכף אשוב" של איריס ארז אולי עוד אכתוב בפעם אחרת. זאת פשוט עבודת מחול עכשווית ומשובחת. מודעת לעצמה ללא ציניות או התחכמות, אנושית ללא טיפת סנטימנטליות, נבונה, יומיומית, מחוייכת, וגם פיוטית, בזכות עבודת המדיה של דניאל לנדאו והתאורה היפהפייה והמדויקת של עומר שיזף."(מרית בן ישראל)