רישומים של היעדרות, נוכחות נפקדת ועיניים שממאנות לראות.
אנשים בתוך מרחב עלום מנסים להנכיח את עצמם בתוכו וזה מול זה. דמויות מיתולוגיות נפרמות לתוך מהלכים אנושיים שבירים, ועוצמת הרגע מתפוררת למה שלא ניתן לאחוז בו. בתוך מרחב, שבו הקיום כבר אינו מובן מאליו, מתפרצים רגעי חסד של מגע אנושי.
בכל אלה צופה העֵד. הוא מתעד באובססיביות את מהלך היווצרותם והיעלמותם של הנוכחים. מתוך העולם שמהדהד את עצמו הוא מייצר את מוזיקת המקרה של מה שהיה וחלף.
כוריאוגרפיה: איריס ארז
רקדנים יוצרים: אסף אהרונסון, כרמי זיסאפל, בשמת נוסן, עילאיה שליט
מוסיקה חיה: יניב מינצר
עיצוב תלבושות: ענבל ליבליך
עיצוב תאורה:תמר אור
צילום סטילס: תמר לם
העבודה עלתה בבמת הרמת מסך 2011 בניהולה האמנותי של תמר בורר
במרחב שבין המוכר והזר נעים אנשים, המחפשים בסביבתם ובגופם מקום שבו יוכלו להרגיש בבית. מפגשים מגדירים מחדש את המרחב האינטימי והציבורי, כזירות התרחשות שלובות ומעלים שאלות בדבר נוכחותו ההכרחית והבלתי נמנעת של האחר בתוכנו.
מושג הבית מתפרק למשמעויות מפתיעות, החושפות את שבריריותה של המציאות האישית והפוליטית בה אנו חיים.
מוסיקה: Mount Eerie , A Silver Mt. Zion, Reckless Feet.
עיצוב תלבושות: ענבל ליבליך, תמר לוית
ייעוץ בעיצוב במה: הילה בן ארי
ניהול חזרות: אלכס שמורק
עיצוב תאורה: תמר אור
צילום סטילס: איתי מרום
העבודה עלתה בבכורה בפסטיבל הרמת מסך 2010 בניהולה האמנותי של תמר בורר
מן העיתונות:
"זוהי עבודה עם לב רחב שמדמם לכיווננו… "Homesick" עושה את מה שיצירות מחול אחרות עוד לא עשו כאן היא מתכתבת עם רעיון פילוסופי. יתרה מזאת היא גם מייצרת בעקבותיו אמירה פוליטית."
"אותה איכות עילאית שהופיעה כשארז עלתה לבמה, לפתע מופיעה שוב, אבל בלעדיה." (שיר חכם, וואלה)
"היפה והמרגש ביצירה הוא שפת התנועה והביצוע המהפנט של שלושת הרקדנים, שיוצרים וחיים מאוד את המהלך המורכב שיצרה ארז".(צבי גורן, הבמה)
"יש מחול ויש מחול ויש את המחול של איריס ארז. מחול שרוקד כמו שאנחנו נושמים, נעדר פאתוס לחלוטין והוא אינטואיטיבי ושיכלי"
"HOMESICK עשויה באסתטיקה דלה, נוגעת ללב, המנתחת בדיוק כירורגי את קווי התפר שבין המרחב האינטימי לבין המרחב הציבורי. וגם כאן האישי והפוליטי נכרכים זה בזה.
אני מנסה למשש את תווי פניה של יצירתה של ארז, והכל כל כך שברירי וחשוף עד שקשה לזהות מה מייחד את מרכיביה השונים. אבל ניתן לחוש בהם, בקצות האצבעות, מבעבעים מבפנים, מפעפעים אל פני השטח, באותה חיות אדירה, באותה תבערה פנימית, החסרות כל כך בעולם ההולך ונסגר בתוך עצמו"(ענת זכריה, ידיעות אחרונות)
במציאות פרועה, שתי נשים בודקות את אפשרויות הריבוי וההשתנות התמידית הטמונים בגופן. תוך שימוש במרחב של זהות וניכור, הן מבקשות לאפס מהלכים קיימים ולגעת באפשרות של סינגולריות.
כוריאוגרפיה: איריס ארז
ביצוע: איריס ארז/שרון צוקרמן ויזר ותמר לם
יעוץ אמנותי וניהול חזרות: שרון צוקרמן ויזר
מוסיקה: קרני פוסטל ותום דרום
תלבושות: תמי לבוביץ
תאורה: עומר שיזף
צילום סטילס: איתי מרום
העבודה נוצרה בשיתוף עם ענבל אלוני
העבודה עלתה בבכורה במסגרת שבוע המחול הבינלאומי בירושלים בהפקת מרכז מחול שלם דצמבר 2013
מן העיתונות: "איריס ארז היתה מוכרת במשך שנים כרקדנית מצוינת שהופיעה עם יסמין גודר. בשנים האחרונות ארז הפכה ליוצרת בזכות עצמה, מאמצת את אותה ישירות ואגרסיביות לא מתייפייפת שקיבלה מגודר, אבל יוצרת סגנון משלה שאותו הייתי מתארת כפרוע, בועט, פרום. לעתים היא מזכירה סוסה אצילה שבכוונה מסירה כל רסן.
ארז ולם הן רקדניות מעולות, התנועה נראית בו זמנית רפויה אבל גם אלימה, אין רגע של מתיחת איברים, של חיפוש אחר שיווי משקל או אחר ההרמוני. אי־ההרמוניה, ההקשבה הראשונית לגוף, חוסר העניין לכאורה בכל מה שמעוצב, יוצרים מכלול מעניין.
…העבודה… פרומה במתכוון. זה יופיה …"(רות אשל, הארץ 12.2.14)
"גוף ראשון רבים", עבודתה השישית, עוסקת – כמו הסולואים הראשונים שלה "מקדם הגנה" (2003), "זמני" (2007) ו"זה לא אישי" (2008) — בנשיות בעת שינוי מהצפייה בו עולה תחושה של אינטימיות וחשיפה קיצונית, כשהפעם דמותה של ארז כמו משוכפלת על ידי לם — יש עתה שתיים ממנה.(שיר חכם, הארץ, 20.1.14)
רקדנית, בחדר שלה, מנסה לחוש זמן דרך הפרדוקס של הרס ויצירה שבתוך גופה.
כוריאוגרפיה: איריס ארז
ביצוע: איריס ארז/מאיה וינברג
מוסיקה: Hanayo, ונסה פרדיס
עריכה מוסיקלית: ג'רמי ברנהיים ויניב מינצר
העבודה עלתה בבכורה בפסטיבל אופרסטטה, בסאנו איטליה 2007
מן העיתונות:
"את אותה ניגודיות נדירה של דמות שברירית אך מלאת עוצמה מביאה ארז לסולו "זמני". הסולו הטעון והמרגש הזה…פרפורמרית מצויינת…” (שלי קלינג, גלובס)
""זמני", סולו טעון ואישי העוסק בשאלות: מה זה להיות רקדנית, מה זה אומר להופיע, ולמה הקהל מצפה ממך? ארז היא יוצרת המקפידה להשאיר את עצמה חשופה מאוד. בין הבגדים הפזורים בחלל היא נעה באיזו דחיפות אבודה, חובטת בעצמה עד שאנחנו כמעט שומעים איך נשמע אדם בהתפרקו." (ענת זכריה, מעריב)
שתי נשים המנסות לשבור את המכאניקה של דפוסים מוכרים ולהיפגש אחת עם השנייה וזמרת, שמהדהדים בה פיסות של זיכרונות חוויות ומחשבות על האפשריות של מפגש עם האחר במרחב שאינו וירטואלי אך גם אינו ממשי.
כוריאוגרפיה וביצוע: איריס ארז
שותפה ליצירה ומבצעת: אלכס שמורק
זמרת ושותפה ליצירה: עידית זמיר
מוסיקה: סימפוניה מס' 3 מאת גורצקי,Concrete Diving, Throbbing Gristle,קרני פוסטל
יעוץ מוסיקלי: קרני פוסטל
עריכה מוסיקלית: אורפז אגרנוב
תלבושות: ערן שני וענבל ליבליך
עיצוב תאורה: נטע קורן ועומר שיזף
עלה במסגרת הערב אופרציה 2008 בתמיכת המרכז לאופרה פרינג', מרכז מנדל, יפו ובניהולו האמנותי של איציק ג'ולי.
מן העיתונות:
"ב"manual" עולה רקדנית מותשת, המנסה להחיות דבר מה, ומצטרפת אליה רקדנית נוספת, תמימה, צעירה ומכנית , הבוגרת מעבירה אותה דרך מדורי הגיהינום של התשוקה. יתכן ששתיהן מייצגות מאבק פנימי המתחולל בקרב דיווה אחת"(חברי הקווארטט, NRG)
אישה, שמלה, שריון, שקיפות, שחזור. כרוניקה של הגנה מקומית.
כוריאוגרפיה וביצוע: איריס ארז
עיצוב שמלה: נופר גלפז
מוסיקה: L’amour est Blue / Paul Mauriat and his Orchestra (1968)
עריכת וידיאו: מיכאל פרץ
צילום סרטי 8 מ"מ: אהובה ואמנון ארז
העבודה עלתה בבכורה במסגרת פסטיבל אינטימדנס, תיאטרון תמונע, תל אביב 2003
מן העיתונות:
"בעבודתה הראשונה "מקדם הגנה" משתמשת איריס ארז באוצר מלים יצירתי של מחוות ומהלכים גופניים… כדי להעלות דימויים מטרידים של דפוסי הגנה ריגשיים."
(Dance Magazine 2005)
" בתוכנית "מקדם הגנה"-עבודה שנעשתה ללא ספק על ידי כוריאוגרפית מנוסה יותר-העבודה הרגישה כיצירה שלמה. בסולו שלה היא לבושה שמלת פצפצים שמתחילה לעשות רעשים כשהיא מתחילה לזוז באופן חופשי יותר."
במרחב שבין המוכר והזר נעים אנשים, המחפשים בסביבתם ובגופם מקום שבו יוכלו להרגיש בבית. מפגשים מגדירים מחדש את המרחב האינטימי והציבורי, כזירות התרחשות שלובות ומעלים שאלות בדבר נוכחותו ההכרחית והבלתי נמנעת של האחר בתוכנו.
מושג הבית מתפרק למשמעויות מפתיעות, החושפות את שבריריותה של המציאות האישית והפוליטית בה אנו חיים.
מוסיקה: Mount Eerie , A Silver Mt. Zion, Reckless Feet.
עיצוב תלבושות: ענבל ליבליך, תמר לוית
ייעוץ בעיצוב במה: הילה בן ארי
ניהול חזרות: אלכס שמורק
עיצוב תאורה: תמר אור
העבודה עלתה בבכורה בפסטיבל הרמת מסך 2010 בניהולה האמנותי של תמר בורר
מן העיתונות:
"זוהי עבודה עם לב רחב שמדמם לכיווננו… "Homesick" עושה את מה שיצירות מחול אחרות עוד לא עשו כאן היא מתכתבת עם רעיון פילוסופי. יתרה מזאת היא גם מייצרת בעקבותיו אמירה פוליטית."
"אותה איכות עילאית שהופיעה כשארז עלתה לבמה, לפתע מופיעה שוב, אבל בלעדיה." (שיר חכם, וואלה)
"היפה והמרגש ביצירה הוא שפת התנועה והביצוע המהפנט של שלושת הרקדנים, שיוצרים וחיים מאוד את המהלך המורכב שיצרה ארז".(צבי גורן, הבמה)
"יש מחול ויש מחול ויש את המחול של איריס ארז. מחול שרוקד כמו שאנחנו נושמים, נעדר פאתוס לחלוטין והוא אינטואיטיבי ושיכלי"
"HOMESICK עשויה באסתטיקה דלה, נוגעת ללב, המנתחת בדיוק כירורגי את קווי התפר שבין המרחב האינטימי לבין המרחב הציבורי. וגם כאן האישי והפוליטי נכרכים זה בזה.
אני מנסה למשש את תווי פניה של יצירתה של ארז, והכל כל כך שברירי וחשוף עד שקשה לזהות מה מייחד את מרכיביה השונים. אבל ניתן לחוש בהם, בקצות האצבעות, מבעבעים מבפנים, מפעפעים אל פני השטח, באותה חיות אדירה, באותה תבערה פנימית, החסרות כל כך בעולם ההולך ונסגר בתוך עצמו"(ענת זכריה, ידיעות אחרונות)
אישה, שמלה, שריון, שקיפות, שחזור. כרוניקה של הגנה מקומית.
כוריאוגרפיה וביצוע: איריס ארז
עיצוב שמלה: נופר גלפז
מוסיקה: L’amour est Blue / Paul Mauriat and his Orchestra (1968)
עריכת וידיאו: מיכאל פרץ
צילום סרטי 8 מ"מ: אהובה ואמנון ארז
העבודה עלתה בבכורה במסגרת פסטיבל אינטימדנס, תיאטרון תמונע, תל אביב 2003
בקורות:
"בעבודתה הראשונה "מקדם הגנה" משתמשת איריס ארז באוצר מלים יצירתי של מחוות ומהלכים גופניים… כדי להעלות דימויים מטרידים של דפוסי הגנה ריגשיים."
(Dance Magazine 2005)
" בתוכנית "מקדם הגנה"-עבודה שנעשתה ללא ספק על ידי כוריאוגרפית מנוסה יותר-העבודה הרגישה כיצירה שלמה. בסולו שלה היא לבושה שמלת פצפצים שמתחילה לעשות רעשים כשהיא מתחילה לזוז באופן חופשי יותר.